zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: נשים גברים ומגדר בתנועת הצופים

תמונה קטנה נשים גברים ומגדר בתנועת הצופים פורסם על ידי מיכל בן ארי
בתאריך 8/6/2016
בכתבה זו צפו 12295 גולשים
בכתבה הקודמת הבטחתי שנצלול פנימה אל תנועת הצופים, נפגוש נשים בתפקידים משמעותיים ועוד הפתעות.. אז תהיו מוכנים כי אתם הולכים לקבל עכשיו מינימום 2 כוכבי צלילה..

בעולם שאנחנו חיים בו- יש בעיקר גברים בעמדות כוח:
נשיא ארה"ב- אובמה.
ראש ממשלת מדינת ישראל- בנימין נתניהו.
מזכ"ל האו"ם- באן קי מון.
מזכ"ל תנועת הצופים העבריים בישראל- קלי כהן.
מנכ"ל עיתון הארץ- רמי גז.
מנכ"ל חברת החשמל- עופר בלוך.
והרשימה נמשכת ונמשכת...

בנוסף, בכנסת ישראל יש 120 חברי כנסת. ההיגיון אומר שחצי מהם ייצגו חצי מפלח האוכלוסייה, אך יש רצוי ויש מצוי. וכיום בכנסת אין 60 חברות כנסת מהמין הנשי- יש הרבה הרבה פחות...

העולם שלנו פשוט מזמן יותר הזדמנויות לגברים, וזה מזין את עצמו - גבר בעמדת כוח, מקדם גבר אחר שיהיה בעמדת כוח, וכן הלאה. ואני שואלת את עצמי, איך זה קרה?

רלי ישראלי ("רלי היקרה") רכזת ההדרכה התנועתית הסבירה לי:
"לנשים אין פערים אקדמיים מגברים, נשים זוכות פרס נובל (ראו דוגמה את עדה יונת זוכת פרס נובל לכימיה), ולמרות זאת, את חברת טבע לדוגמה מנהל גבר - ולא אישה.
אותי זה מרגיז! גם כי אני אישה, וגם כי בחברה מתוקנת צריך להיות שיוויון מגדרי.
לתנועת הצופים יש תפקיד פה - כי התשובה היא חינוך."

רלי מאוד מאמינה במתן דוגמה אישית, והיא אמרה לי דבר מאוד נכון שאני לא חשבתי עליו - 
מגיל צעיר ילדים באים במגע עם תפקידים, בין אם הגננת בגן או המדריך בצופים.
ואם כבר מגיל צעיר ילד בן 3 ייראה את הגנן שלו בגן, יום אחד הוא יגיד - גם אני רוצה להיות גנן.
ואם מגיל צעיר ילדה תראה שראש הממשלה היא אישה, היא תרשה לעצמה לחלום ולהיות ראש ממשלה.

איך זה נוגע בנו, חניכי תנועת הצופים?
אני בטוחה שכולכם מדקלמים את המושג "דוגמה אישית" ומאמינים בו בכל חלק בליבכם, ואתם קוראים יקרים, אתם יכולים וצריכים לשנות את הפנים החברה הישראלית.

יותם שחורי (בתמונה עם הצוות שלו), רשג"ד ה' בשבט גפן מהנהגת שרון צפון- מספר על התפקיד שלו:
"בשנה שעברה לא היו בשבט רשגד"ים בנים בכלל, והשנה יש 3."
שאלתי את יותם האם התופעה שבעיקר בנות נתפסות כמתאימות לתפקיד הראשג"ד\ית, והוא ענה שמהראייה שלו, אין ספק שלבנים יותר קשה להתחבר במובן הרגשי במהלך השנה, ושאולי להם זה יותר מאתגר - אבל זה לא מה שצריך לעצור אף אחד מלקחת את התפקיד המדהים הזה, ומבחינתו להיות רשג"ד היא ההרגשה הכי טובה בעולם, והזדמנות להשפיע על אנשים בגיל שלך, שאכפת להם ממה שאתה חושב. שאלתי את יותם האם התפקיד בדר"כ מיוחס לבנות, והתשובה הייתה שכן:
"הייתי חריג בקורס רשגדים, יש שבטים שקוראים לקורס רשגדים "קורס רשגדיות" וזה בכלל לא בתודעה שלהם. יש לי ידידה משבט אחר שכשסיפרתי לה אחרי השיבוצים שאני רשג"ד, היא צחקה ומאז קוראת לי רשגדי"ת".

את רלי הבדיחות האלו לא הצחיקו- 
וכששאלתי אותה איך אפילו בתנועת הצופים, שהיא המקום הכי חינוכי וערכי, אנחנו פוגשים סוגיות על רקע מגדר, היא ענתה לי שיש כמה גורמים לכך, ואחד מהחזקים שבהם הוא השפה:
"זה נראה לנו צחוקים להגיד לכל הבנים בשכב"ג: "יאללה תרימו את זה, מה אתן נקבות??"
מתייחסים ל'בנות' כאל תואר משפיל. ואם יש בת בתפקיד אקטיבי, אז היא 'אחלה גבר'."

העצות של רלי לחיזוק השיוויון המגדרי בשבט
1. להעלות את הדברים לדיון - לדבר על שיבוצים בישיבות שכב"ג - 
אם אחד מכם רוצה להיות בוועדת קישוט השכבג"יה לדוגמה - אז יאללה.
אם אחת מכן רוצה להיות ראש מחסן- קדימה.

2. לשים לב לנציגים שמביאים
אם למשל מביאים לאחת הפעולות פאנל נציגים מהיישוב או מהעיר לדבר על משהו, לשים לב שיש גם נציגה מהמועצה, נציגה מהעמותה, וכו'.

3. לאכוף חוקים באופן שווה
לפעמים אנחנו רואים את הבנות עם מכנס חאקי קצר וישר דואגים להעיר להן על האורך, וזה בסדר גמור, אבל רוב הפעמים כשאנחנו רואים את הבנים עם החאקי למטה וכל הבוקסר בחוץ, אנחנו מתנהגים כאילו שזה כן מקובל וכן מנומס ולא דואגים להעיר.
כשאנחנו עושים את זה, אנחנו משדרים לנשים שהגוף שלהן הוא מיני.
זה מוזר ומשוגע שאצל בנים זה לא באותה מידה.

4. שפה!
לשים לב לצחוקים ולמילים שאנחנו בוחרים להשתמש בהן, בין גדרות או שבט או מחוצה לו..
למילים יש משמעות, וכמו שמילים חיוביות מחלחלות אלינו ומשפיעות על המעשים שלנו- כך גם המילים השליליות.
ואם יש לכם עוד שאלות אל רלי אתם מוזמנים לשלוח לה דרך האתר התנועתי!

דוגמה מעניינת נוספת היא בשבט כרמל שבהנהגת חיפה, שיחגוג השנה 79 שנות פעילות.
האמנם.. רק בשנתו ה78 תפקיד ראש מחסן ניתן לבחורה! וזו שחר קרמר שליט (בתמונה):
"כשהגיע הזמן לשיבוצים החלטתי שאני לא מוכנה לבזבז את השנה האחרונה שלי בשבט על משהו שהוא פחות מקודקוד, ניסיתי לחשוב מה הדבר שאני הכי יכולה להשפיע בו, במיוחד אחרי שנתיים שהייתי בהן מדריכה - התפקיד היחיד שקפץ לי לראש זה ראש מחסן.
כשסיפרתי לאנשים מה ביקשתי הםהרימו גבה, אמרו "אין סיכוי שתהיה אישה כראש מחסן", חלק אפילו לא בזבזו זמן לדבר על זה מרוב שהם היו בטוחים שהאופציה הזו בכלל לא תישקל..
בהתחלה, כשהודיעו שקיבלתי את התפקיד, הרבה אנשים לא קיבלו את זה, הסתכלו עליי בעין צרה - הראש מחסן שהיה לפניי לא הסכים להעביר לי חפיפה.
מבחינת החבר'ה בשכבג ראש מחסן זה מסורת. התפקיד הוא של גבר, ופתאום מגיעה בחורה ומשנה להם את המציאות- והיה להם קשה שבחורה גברה עליהם... ;-)"

"ואיך זה היום?" שאלתי אותה, "היום הכל מתוקתק, אנחנו צוות טוב וכולם שמחים, האנשים שנתנו לי את התפקיד חשבו שזה יתאים לי ושהגיע הזמן לשבור את המונופול הגברי במחסן, אבל עדיין אנשים אומרים שזה לא יקרה יותר, שזו היתה החלטה חד פעמית. חלק אומרים 'וואלה, מגניב'. הבנות כמובן תומכות, ויש בנים שקשה להם ולא מבינים- מצד שני אנחנו שכבג של 150 איש וברור שלא כולם יסכימו על הכל..."

שחר מאמינה שברגע שפותחים את המחשבה, הכל מסתדר.
שבנות לא חייבות לבקש רשג"וד, ואת יכולה להחליט שאת רוצה להיות ראש ועדת צופיות וזה בסדר לגמרי. היא אומרת שפתאום גברים בשבט החליטו שהם רוצים להיות רכזי הדרכה וראשגד"ים, ושזה מדהים בעיניה!!
גם בעיניי זה מדהים, ושבט כרמל הוא דוגמה למה שכולנו צריכים לשאוף אליו.
ברור שלא הכל הולך בקלות, ולאנשים הרבה פעמים קשה עם שינויים, וההיתפסות ל'מסורת' היא דבר שיכול להוביל לדברים חיוביים- אבל חייבים להיות פתוחים ולהכניס מסורות חדשות.

לסיכום, שחר רוצה להעביר מסר לבנות ולבנים בתנועה:
"אל תפחדו לבקש משהו או לרצות משהו, רק כי זה תפקיד של אישה או של גבר.
תתנהגו כמו שאתם ואתן רוצים ורוצות, אל תפחדו לבוא ולהגיד זה מגיע לי כי אני הבן הכי טוב לעשות את התפקיד הזה, לא משנה מה שכתוב לי בתעודת הלידה."

תנועת הצופים תפקידה הוא לאתגר את החברה הישראלית.
עד לפני כמה שנים נשים לא הגיעו בתנועה לתפקיד של מרכזת הנהגה,ראש מחסן, או אפילו ראש מבנה!!!
והיום יש כבר הרבה נשים במטה בתפקידי מפתח, כמו מנהלת מחלקת הדרכה, מנהלת מחלקת הכספים, מנהלת משאבי האנוש - וכמעט חצי ממעגל מרכזי ההנהגות הן נשים!
החיים בצופים צריכים להכין אותנו לחיים האמיתיים - אנחנו יכולים לגרום לחניכות לצאת מהתנועה אל הצבא ולהגיד, "למה שאני לא אהיה בקומנדו? אני הייתי מרכזת מפעלים ודאגתי להכל. אני יכולה."
לשם אנחנו צריכים לשאוף ואני מאמינה שלשם אנחנו גם נגיע.

התנועה קיימת מ1919, ועדיין לא הייתה מזכל"ית בת. 
ולא בגלל שמישהי הציעה מועמדות ואמרו לה: "לא, כי את אישה".
אלא בגלל שהנשים ב-ע-צ-מ-ן חסמו מלכתחילה את האפשרות ואמרו לעצמן "אני? אני לא יכולה להגיש מועמדות. יש רק גברים בתפקיד כזה."


אז שכב"גיסטים יקרים..
יאללה- יש לכם הרבה עבודה לעשות.

עד כאן, שלכם 
- מיכל בן ארי
(הפעם הבאה שנפגש תהיה כנראה
עם חוויותיי מהמשלחת לארה"ב.. :-)

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה