zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: המדריך שלא אשכח לעולם

תמונה קטנה המדריך שלא אשכח לעולם פורסם על ידי מיכל בן ארי
בתאריך 7/3/2016
בכתבה זו צפו 5702 גולשים

 "ממרום" 17 שנותיי  למדתי שמכל אדם שמגיח לחיי יש לי שיעור ללמוד, תכונה לאמץ, גישה לקחת ממנה השראה.  בין אם צעיר או מבוגר ממני, בין אם שוחחנו בתור לקופה המהירה בסופר או שמדובר בחבר ותיק-  ואחת על כמה וכמה, אם ליווה אותי במשך שנה ב..... ניחשתם נכון! בצופים.

לפעמים אני רואה את תנועת הצופים כמעין בית הספר של החיים -
בסה"כ אנחנו לובשים תלבושת אחידה, יש לנו "מורים" וכל פעולה היא שיעור.
אך בביה"ס של החיים כמו בביה"ס של החיים - השיעורים לא מסתכמים בצלצול ובריחה להפסקה, המבחן ללא ציון - הוא מבחן אמיתי לאיך אני פועל בשגרת היומיום שלי.

בואו נראה איך לכל אדם יש מורה דרך, הדמות שמלווה אותו. לפעמים, גם אם היא עצמה אינה יודעת על כך...

 שיר ביטון (בתמונה), חניכה בכיתה ה' בשבט רכסים בירושלים, שלמדריכה שלה קוראים הילה,מספרת לנו שהצופים הם נושא שיחה שתמיד עולה עם הבנות בכיתה, ושהיא "ממש רוצה להדריך, זה נראה לי כיף! להיות עם הרבה ילדים, להכין פעולות, והכי כיף- לצאת לטיולים!!".

אז יש לנו חניכה, מה לגבי המדריכים? האם למי שעומד מולנו יש דמות שמנחה אותו?
התשובה היא כן. בוודאי שכן!

שאלתי את עידו מועלם, שמעבר להיותו מדריך ח' בשבט גונן שבקריית שמונה (הנהגת צפון),
הוא גם האדם שעומד מאחורי העמוד המצחיק ביותר ברשת: "צופים מצייצים".

עידו מספר על אלי, שהדריך אותו בכיתה ח'. המשפט שהכי תפס אותי היה ש"לא הייתה לו איזו סיסמה "שהוא תמיד שם בשבילנו", הוא פשוט באמת היה שם כל פעם שהיינו צריכים אותו. בבי"ס, אחה"צ גם כשאין פעולה".

מי כמונו המדריכים יודעים את משמעותן של הסיסמאות, שלא סתם הן כל כך נפוצות, הן נכונות. אבל מעידו הבנתי שכשהסיסמאות מתבטאות במעשים- אז הן משאירות חותם.
עובדה שעברו רק 2 שניות מהרגע ששאלתי על מדריך שהשפיע על עידו עד לרגע בו השם של אלי הגיע אליי.

לדעתי פעולה מוצלחת היא פעולה שאני מרגישה שהצלחתי לגרום לחניך שלי לתחושת הזדהות עם התוכן אותו אני רוצה להעביר. וזה חשוב לא רק לצופים, אלא גם לשיחות עם חברים או עם מורים או.. בכל מקום. ביה"ס של החיים כבר אמרנו?
אצטט מתוך "10 דיברות המדריך": שהמדריך אינו עושה טעויות, הוא פשוט מסתכל על דברים קצת אחרת.. אני מעידה על עצמי שההדרכה לא הלכה חלק, ומי שעמד שם לרשותי ותמיד ידע מה להגיד ואיך לפעול, היה הראשג"ד.

יש לנו כאן מקור ראשון, הרשגאד"ית מאי הס משבט אריות בהנהגת שורק,
והיא הולכת לספר לנו על ענת! מי זו ענת? או. בואו נגלה:
ענת הדריכה את מאי כשהיא הייתה בכיתה ט', ומאי במיוחד העריכה את העובדה שהיא עשתה המון דברים במקביל (רקדה, הדריכה שנת קורס שכולנו יודעים כמה היא חשובה אך גם כמה זמן והשקעה היא דורשת, וכו..) והיכולת הזו- נתנה למאי את הכוח לחשוב שגם היא מסוגלת.

תתארו לכם סיטואציה שהחניך שלכם אומר לכם: "שומע? אני רואה את כל הדברים שאתה עושה ו..וואלה, עכשיו אני חושב שאני גם יכול." איך הייתם מרגישים??
אני הייתי מרגישה שעשיתי וי על דבר ענק בחיים שלי, ועוד בגיל 17!
תחשבו על המקום שאתם נמצאים בו בחיים, ילדים ונוער מסתכלים עליכם ואומרים לעצמם "אם הוא יכול-אז גם אני." וזה מדהים! יש אנשים שעובדים כל החיים שלהם כדי להוות דוגמה אישית בעזרת מוניטין שהם עומלים על בנייתו, או תארים שהם לומדים קשה כדי להשיגם, הנה אתם. בני 16-20. וקבוצות שלמות מסתכלות עליכם ומתוך כך מאמינות בעצמם.
אני הייתי נותנת לכם טפיחה

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה