zofim.org.il
  
 


 
הנהגת תל אביב יפו
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » הנהגת תל אביב יפו » ארכיון הכתבות » כתבה: איתן כסלע

תמונת מגזין איתן כסלע פורסם על ידי יהודה שוחט
בתאריך 19/1/2010
בכתבה זו צפו 5363 גולשים

הם נולדו בישראל, מדברים עברית מעולה, וכל כך אוהבים את המדינה שרוצה לגרש אותם • בצופים אימצו את ילדי מהגרי העבודה ופתחו עבורם את שבט איתן • הצטרפנו אליהם לפעולה

 
רכבים עוצרים בחריקת בלמים, קבצנים כורעים בתחנונים בפינת הרחוב, בתים מתקלפים וצפופים. יום טיפוסי בדרום הפרוע של תל־אביב. ובתוך ההמולה והאווירה המעט קודרת, לצד פארק מאולתר, נמצא שבט איתן. שם, בחצר מבנה קטן, משוטטים ילדים ונערים מאסיה, מאירופה, מאפריקה ומדרום אמריקה. המכנה המשותף ביניהם ברור: כולם ילדים של מהגרי עבודה, ועם זאת דוברים את אותה השפה: עברית.
חלקם הגדול נולדו כאן ואפילו לא מכירים את המדינות שמהן הגיעו הוריהם. אחרים הספיקו לבקר במדינות המוצא ולהבין שאין כמו ישראל. זה לא שהם בחרו להיוולד כאן. המציאות הקשה היא זו שהובילה את הוריהם לנדוד לכאן בחיפוש אחר פרנסה ולהסתפק במועט. הכי מועט. אבל דווקא המדינה הציונית, שהוקמה על ידי מהגרים ופליטים מכל רחבי העולם, לא רוצה אותם כאן. לא את ההורים, ולא את ילדיהם — ישראלים לכל דבר.
"אנחנו בעצם צופים לכל דבר, ישראלים", מספר פוטומל, בן 5.71 ממוצא קולומביאני. "יש כאן הרבה ילדים של מהגרי עבודה. יש כאלה עם אזרחות כמוני, יש כאלה שדחו את הגירוש שלהם לסוף הלימודים ויש כמה צברים. לא כולם כאן מיועדים לגירוש, אבל חלקם כן ואנחנו מנסים לעזור להם. בסופו של דבר הפעילות כאן מעבירה לילדים את שעות הפנאי. יש כאן גם מועדונית שבה הם יכולים לבלות וליהנות מחוגים שונים".
 
מאבק מגבש
העזרה שעליה מדבר פוטומל באה לידי ביטוי לפני חודשים אחדים, כשסכנת הגירוש הייתה ממשית ומיידית. יחד עם המדריכים, הצברים וילדי המהגרים, יצאו כל החניכים יחד להפגין ולהילחם על הזכות לגור כאן. "המאבק הזה מאוד גיבש אותנו", מספרת אחת החניכות, "וגם כך אנחנו שבט מאוד מגובש ומאוד תומך".
עידו פרבר מקרית־ביאליק עושה כאן את שנת השירות שלו, יחד עם שני מתנדבים בשנת שירות נוספים שמפעילים את השבט וגם את המועדונית שפועלת במקום בשאר ימי השבוע. "הצרה של הגירוש חיה פה, סובבת ביניהם", הוא מספר. "הם יודעים מי מיועד לגירוש ומי לא. מדברים על זה, אפילו מקניטים אחד את השני. הפעילות כאן קצת משכיחה מהם את הבעיות, וגם אנחנו מנסים לעזור. עדיין שומעים את זה בדרך עקיפה, בצחוק, הם אפילו טיפה יורדים אחד על השני בהומור שחור. בעיניי זה בריא".
איך באה לידי ביטוי הפעילות שלכם?
"כרגע אנחנו פחות פעילים, מכיוון שהגירוש הוקפא. בשנה שעברה, כשזה היה מאוד חם לפני שהחליטו לדחות את הגירוש בכמה חודשים, המתנדבים הקודמים בשנת שירות יצאו להפגנות עם הילדים והמשפחות. עכשיו אנחנו במאבק שקט, מביאים מפורסמים שידברו על הנושא. אני מקווה שלקראת הקיץ נוכל לעורר את הנושא ולמנוע את הגירוש שלהם הביתה".
ממש בכניסה למועדונית, ליד שולחן פלסטיק קטן, יושבות טטיאנה, עמנואלה, ג'ולייטה ודשה. הן מנסות למצוא הגדרות ושמות ולנצח במשימה. דשה, בת 11 ממולדובה, מנסה להפיג את השעמום בבדיחה: "איש אחד הרים רגל, ואז הרים את הרגל השנייה ונפל". חברותיה מרימות גבה ומצחקקות. "מה?", היא נוזפת בהן. "זה היה מצחיק!".

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 5 תגובות | הוספת תגובה


1. פשוט מדהים
נכתב על ידי דניאל שחר משבט לביא בתאריך 19/1/2010 בשעה 16:24
2. כן אבל
נכתב על ידי אייל פסח משבט ראשונים בתאריך 19/1/2010 בשעה 17:21
3. פשוט מדהים ! (:
נכתב על ידי עמית ישראלי משבט דותן בתאריך 20/1/2010 בשעה 15:54
4. רגשות גאווה פועמים בי
נכתב על ידי אור לביא משבט איתן בתאריך 21/1/2010 בשעה 23:31
5. כל הכבוד!!
נכתב על ידי אורי טפליצקי משבט רכ"ס בתאריך 17/2/2010 בשעה 19:08